לקחת פסק זמן

עוד למדתי על עצמי זה, שלרוב אני חיה ונהנית יותר דווקא בסערה. זה נכון שיש תקופות שאני זקוקה לאותה שלווה שתאפשר רגע של מנוחה, להישען לאחור, לנשום, להסתכל על השקיעה ממקום של שקט… אבל בפנים בפנים, אני יודעת ומכירה באהבה שלי לרגע בו הגלים יחזרו לגדול ויגעשו. לראות את הצבעים הכחולים העזים של הים, את הלבן של הגלים המתנפצים, את הצהובים והכתומים המופלאים של השמש שמשתקפת בין אם בזריחתה או בשקיעתה. שם אני מרגישה חיה באמת.

והחיים שלי בפועל הם כאלו, הן בעבודה והן בעולם הריצה. בשני העולמות ישנם גלים, תקופות שיא, לפעמים רק בעולם אחד ולפעמים זאת התנגשות בין שני העולמות וישנה סערה גדולה שמתרחשת. לפעמים מרוב שאני בלהט החיים, אני מודעת לכך שהיתה סערה גדולה  רק לאחר שהיא כבר נרגעת ומאחורי.

כזו היתה שנת 2019, בה מחד היו קמפיינים ואירועים גדולים בעבודה ובאותה הנשימה רצף של גלים בעולם הריצה, בהם השיא של 2019 – מירוץ היעד, מירוץ של 72 שעות בדרא"פ. מירוץ אליו הגעתי לאחר שנה עמוסה. שנה בה גם חוויתי פציעה לא פשוטה, שבאופן מנוהל היטב על ידי המאמן והאורתופד היקרים שלי, הצלחנו לצאת ממנה בעדינות ולהתאים מה שנדרש מבחינת טיפול ותכנית אימונים, על מנת לצלוח את המירוץ כהלכה.

אז עכשיו, עם שוך הסערה, בפתחה של שנה חדשה, כשאני עוד מתענגת על רגעי השלווה, אני מסתכלת קדימה ויודעת שלפני עוד שנה מאתגרת. שנה בה הצבתי לי יעד גדול ומאיים – מירוץ של 6 ימים. יעד שאני עדיין לא יודעת לעכל. אבל מה שאני כן יודעת, זה שאני אוהבת את הדרך עד ליעד. וכרגע זה הפוקוס, ההנאה מתקופת האימונים. עוד אני יודעת שיש עוד עולמות מקבילים ומשלימים לעולם הריצה, בהם אני אדרש להשקיע והפעם הם חשובים יותר מתמיד.  ובנוסף, אני יודעת, שלכל הטוב הזה תצטרף תקופה  מאתגרת ומרגשת גם בעבודה.  אז סערה גדולה מחכה שם בשנת 2019 ועכשיו זה הזמן בו הגלים מתחילים לגדול.

אבל שנייה לפני כן, הימים האלו, הם בדיוק הזמן המושלם עבורי, בו אני יכולה לשוט וליהנות לכמה רגעים בים השקט. לנשום לעומק, קצת לנוח מכל הלחצים, מעט לחדש כוחות, להתאושש ולחשוב בראש צלול על הדרך שלפני.

לתת לראש לנוח מהפיצוצים

לתת ללב לנוח מהלחצים

אני יודע שזה לא הזמן

בעצם גם אני עוד לא מוכן

אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה

לתפוס אויר בשביל לחזור לעבודה'…