על הבחירה
אחת המילים שמלוות את החיים שלי בתקופה הזו היא – בחירה.
אני בשנה תהליך שינוי – בחירות גדולות ומשמעותיות בחיים שלי:
איפה אני אגור, איך אני רוצה להתפתח בקריירה שלי ומה נכון לי כיום.
אלו בחירות שמרגישות לי כמו תזוזה של האדמה מתחת לרגליים. מאתגר.
הבחירות שמעצבות אותנו
אבל רגע לפני. החיים שלנו מלאים בבחירות מהרגע שאנחנו מתעוררים ועד שאנחנו הולכים לישון בלילה. חלק מהבחירות כמעט אוטומטיות, זעירות, כאלה שאנחנו לא שמים לב אליהן בכלל, כמו מה לאכול, איך להגיב, לאן ללכת ועוד.
ויש את הבחירות הגדולות כמו קריירה, מגורים, זוגיות. צמתים מרכזיים. בחירות שיכולות להזיז אותנו ואת מסלול חיינו בצורה מהותית.
המשמעות שאנחנו נותנים לבחירה
וכמי שחיה ומאמנת בגישה האדלריאנית, אני גם מזכירה לעצמי שאנחנו לא חיים מתוך מה שקרה לנו, אלא מתוך הבחירות שאנחנו לוקחים וחשוב לא פחות, המשמעות שאנחנו נותנים לבחירות שלנו.
ודבר חשוב נוסף: הדרך בה אנחנו מחזיקים את הבחירה – גם היא בחירה.
איפה זה פוגש אותי?
בשבועות הקרובים אני אשנה את מקום המגורים שלי.
אני אעזוב בית שחייתי בו את רוב חיי.
בית שמכיל את החוויות והזיכרונות הכי עמוקים של המשפחה שלי ושלי.
והבית מבחינתי הוא לא רק מה שהיה בין הקירות, אלא גם מסביבם.
הנוף שהפך לבית
זה גם נוף חיי. השבילים והנופים בהם אני רצה כל יום.
העצים שאני מכירה בעל פה.
הדורבנית והשועלים שפוגשים אותי תמיד באותם המקומות.
הזריחות, השקיעות, בעלי החיים, אלפי שעות שהן השעות שלי.
שעות של תנועה, מחשבה, התרגשות, כאב, שקט, נשימה.
וגם זה חלק ממי שאני, מהבית שהיה שלי.
המעבר בין טבע לעיר
ואולי זה גם חלק מהפרידה – המעבר ממודיעין שאמנם היא עיר, אבל סביבה יש לי את הטבע, יער ושבילים שמרגישים 'בחוץ', לרמת גן – מחד נוף ילדותי, אבל נוף עירוני, בקצב אחר ובמרקם חיים אחר.
וכשאני חושבת על המעבר, גם החלק הזה עבורי הוא פרידה משמעותית. כואבת.
כזאת שאני מרגישה בלב, ברגש ובגוף.
רווח ומחיר
וכמו שאני אומרת למתאמנים שלי בתהליכי אימון אישי שלהם, כך אני מבקשת להזכיר לעצמי:
לכל בחירה יש רווח ומחיר. גם זה חלק מהחיים.
ובהינתן שבחרנו, מה שמתבקש הוא לזכור שהבחירה היתה שלנו ולתת לה מקום.
ולבחור איך אנחנו חיים איתה, כי זה לחלוטין צובע את היום יום שלנו ומשפיע על האנרגיה שלנו.
הבחירה על מקום המגורים הבא כרוכה בהרבה שיקולים: שיקולים של עתיד, קריירה, ראש, רצון, מציאות ועוד. אני יודעת שאין כאן 'נכון' או 'לא נכון', אין שיקול אחד חד משמעי בהשפעתו על ההחלטה.
מה אני מבקשת מעצמי עכשיו?
להרשות לעצמי להיות בתוך כל מה שהבחירה הזו מביאה איתה.
להכיר בכך שיש בה פרידה וכאב, ולתת להם מקום.
אבל לזכור שיש בה גם התחלה.
התחלה שאני עוד לא מכירה, אני לא יודעת לדמיין אותה.
להחזיק את הקושי, אבל גם לתת מקום לריגוש ולשמחה.
למצוא את היופי במקום החדש, בדיוק כמו שמצאתי את היופי עד כה:
לאט, בסבלנות, דרך הרגליים, דרך הנשימה, דרך החיים עצמם.
ולזכור שזה תהליך שלוקח זמן. ושזו תחנה בדרך.
תחנה שפותחת פתח ללמוד בה, להתפתח בה, ואולי לגלות בה חלקים חדשים בי.
תחנה שאולי יום אחד אסתכל עליה ואבין שהיא היתה הבחירה הנכונה שהתאימה לשלב שבו הייתי ולמי שאני הופכת להיות עכשיו.
