על בחירות בחיים
אחת המילים שמלוות את החיים שלי בתקופה הזו היא: בחירה.
אני בשנה של תהליך שינוי, ואני מתמודדת עם בחירות גדולות ומשמעותיות בחיים שלי:
איפה אני אגור, איך אני רוצה להתפתח בקריירה שלי ומה נכון לי כיום.
אלו בחירות שמרגישות לי לפעמים כמו רעידת אדמה מתחת לרגליים. מאתגר.
הבחירות שמעצבות אותנו
אבל רגע לפני. החיים שלנו מלאים בבחירות מהרגע שאנחנו מתעוררים ועד שאנחנו הולכים לישון בלילה.
חלק מהבחירות כמעט אוטומטיות, זעירות, כאלה שאנחנו לא שמים לב אליהן בכלל, כמו מה לאכול, איך להגיב, לאן ללכת ועוד.
ויש את הבחירות הגדולות כמו קריירה, מגורים, זוגיות. צמתים מרכזיים. בחירות שיכולות להזיז אותנו ואת מסלול חיינו בצורה מהותית.
המשמעות שאנחנו נותנים לבחירה
וכמי שחיה ומאמנת בגישת אדלר, אני גם מזכירה לעצמי שאנחנו לא חיים מתוך מה שקרה לנו,
אלא מתוך הבחירות שאנחנו לוקחים וחשוב לא פחות, המשמעות שאנחנו נותנים לבחירות שלנו.
ופה יש רובד חשוב שלא תמיד אנחנו מודעים אליו: הדרך בה אנחנו מחזיקים את הבחירה – גם היא בחירה.
איפה זה פוגש אותי?
בשבועות הקרובים אני אשנה את מקום המגורים שלי.
אני אעזוב בית שחייתי בו את רוב חיי.
בית שמכיל את החוויות והזיכרונות הכי עמוקים של המשפחה שלי ושלי. וקצרה היריעה מלתאר.
אבל הבית מבחינתי הוא לא רק מה שהיה בין הקירות, אלא גם מסביבם.
הנוף שהפך לבית
הבית עבורי זה גם הסביבה שהפכה לנוף חיי.
השבילים והנופים בהם אני רצה כל יום.
העצים שאני מכירה בעל פה.
הדורבנית והשועלים שפוגשים אותי תמיד בדרך שלי.
הזריחות, השקיעות, בעלי החיים, אלפי שעות שהן השעות שלי עם עצמי.
שעות של תנועה, מחשבה, התרגשות, כאב, שקט, הגשמה, התבוננות, נשימה.
וגם זה חלק ממי שאני, מהבית שהיה שלי.
המעבר בין טבע לעיר
והמעבר הזה מורכב עבורי בכל כך הרבה רמות.
ואולי זה גם חלק מהפרידה – המעבר ממודיעין, שאמנם היא עיר, אבל אני חיה ברמה יומית את הטבע שמסביבה.
יער ושבילים שמרגישים 'בחוץ', לרמת גן – מחד, נוף ילדותי, אבל נוף עירוני, בקצב אחר ובמרקם חיים אחר.
וכשאני חושבת על המעבר, גם החלק הזה עבורי הוא פרידה משמעותית. כואבת.
כזאת שאני מרגישה בלב, ברגש ובגוף.
כזאת שאני מרגישה בימים אלו כל בוקר כשאני יוצאת לאימונים שלי בטבע.
רווח ומחיר
אבל כמו שאני אומרת למתאמנים שאני מלווה בתהליכי האימון אישי שלהם, כך אני מבקשת להזכיר לעצמי:
לכל בחירה יש רווח ומחיר. גם זה חלק מהחיים.
ובהינתן שבחרנו, מה שמתבקש הוא לזכור שהבחירה היתה שלנו ולתת לה מקום.
ולבחור איך אנחנו חיים איתה, כי זה לחלוטין צובע את היום יום שלנו ומשפיע על האנרגיה שלנו.
הבחירה על מקום המגורים הבא כרוכה בהרבה שיקולים:
שיקולים של עתיד, קריירה, ראש, רצון, מציאות ועוד.
אני יודעת שאין כאן 'נכון' או 'לא נכון', אין שיקול אחד חד משמעי בהשפעתו על ההחלטה.
מה אני מבקשת מעצמי עכשיו?
אני מבקשת להרשות לעצמי להיות בתוך כל מה שהבחירה הזו מביאה איתה עם מעט חמלה.
להכיר בכך שיש בה פרידה וכאב, ולתת להם מקום.
אבל לזכור שזאת גם התחלה.
התחלה שאני עוד לא מכירה, אני לא יודעת לדמיין אותה.
להחזיק את הקושי, אבל גם לתת מקום לריגוש ולשמחה.
אני מאחלת לעצמי למצוא את היופי במקום החדש, בדיוק כמו שמצאתי את היופי עד כה:
לאט, בסבלנות, דרך הרגליים, דרך הנשימה, דרך החיים עצמם.
ולזכור שזה תהליך שלוקח זמן. ושזו תחנה בדרך.
ומי כמוני יודעת ומכירה מניסיון חיי שהדרך מורכבת מהרבה צעדים קטנים.
ולזכור שזאת תחנה שפותחת פתח ללמוד בה, להתפתח בה,
וזאת גם הזדמנות לגלות בה חלקים חדשים בי.
ולאחל לעצמי שאולי יום אחד אסתכל על השלב הזה בחיי
ואבין שזאת היתה הבחירה הנכונה שהתאימה לשלב שבו הייתי ולמי שאני הופכת להיות עכשיו.
