השלבים האלו מאפיינים תהליכים רבים שאנחנו עוברים בחיים. אבל אני רוצה להתייחס לתהליך מאד משמעותי בחיים שלי. הדרך שלי אל היעד הבא, מירוץ היעד שהולך ומתקרב בצעדי ענק.
ה׳שתיל׳ שלי, החלום – מירוץ של 6 ימים, הגיע לאחר דרך ארוכה בה עברתי ובחנתי את עצמי ואת העשייה שלי כדי לוודא שזו הדרך שאני רוצה. ואז, בשנה האחרונה נטעתי את החלום. ומשם הדרך המשיכה בעבודה, דישון, השקייה, באהבה גדולה.
בשמש, בגשם, כשקר וכשחם, באור ובחשכה.
בדרך כל כך משמעותית, צריך זמן וסבלנות. סבלנות להכיל את התהליך, את ההמתנה, את המהמורות שהחיים מציבים בפנינו ובפני הגוף שלנו בתהליך הזה, בדרך הארוכה.
עוד פחות מ 90 ימים החלום שלי יבקע ויצא אל אוויר העולם – אבל זה לא סוף הסיפור, זאת רק ההתחלה.
אני אעשה את הצעד הראשון אל תוך מסע של 6 ימים. איך ומה יהיה? אני לא יודעת להכיל ולהבין. יותר מכך, ביום יום שלי אני לא מנסה להבין, כי זה בלתי נתפס מבחינתי.
כשתיל שרק בקע אהיה שם, מתנסה בפעם הראשונה בחיי באתגר הזה, הבלתי נתפס.
אני מול הסביבה ומול עצמי.
נשמע מאד רומנטי, אבל לא. ממש לא. ממש ממש לא. אני אצטרך את כל הכוחות כדי להתמודד הכי טוב שאוכל – גוף ונפש.
אבל בנקודת הזמן הנוכחית, אני אמשיך לעסוק בכאן ועכשיו. ואהיה עוד עסוקה בדישון.
🌿 אתמול בט״ו בשבט חגגתי יום הולדת
🌿 זה היה יום מלא בכל טוב, מכל העולמות והאנשים שאני אוהבת – מחלקם רק בנגיעות, אבל אלו החיים.
🌿 לחיי הנטיעות, ההבשלה והבקיעה אל העולם של החלומות שלנו
11 פברואר 2020
