ואני רק רציתי לשיר

לפני מספר ימים יצאתי לי כמדי בוקר לאימון. התחלתי לרוץ במורד הרחוב. 

עברתי בלב השדרה היפה, בין העצים, הפסלים ומגרשי המשחקים המיותמים מאדם. פנסי הרחוב הפיצו קרני אור כתמתמות על ׳לפנות הבוקר׳ החשוך.

שש המעלות הבודדות פיזרו צינה קרה סמי ירושלמית ברחובות מודיעין. מהאוזניות בקע קולה המלטף  של ריטה:

׳ואני רק רציתי לשיר…

לתופף על שולחן

בידיים ארוכות

ולנשוך אחת אחת

את המילים המתוקות

של השיר…׳

רצתי במורד הרחוב שקועה בחושך, במוזיקה ובתנועה.

לרגע כאב פילח את הברך. מפתיע. מאיים. נשמתי נשימה עמוקה ובאופן מיידי האטתי ועברתי לריצה עדינה יותר. כן. זה אפשרי.

שש המעלות הבודדות פיזרו צינה קרה סמי ירושלמית ברחובות מודיעין, בעוד אני ממשיכה בדרכי.

ברגע הזה. בריצה שם לבד בחושך, בחיבור המאוד מזוקק הזה שבין המילים הרכות: ׳ואני רק רציתי לשיר׳… לכאב, תובנה מאד עמוקה צרבה ועברה לי בגוף. 

זה בדיוק זה. הריצה. היא השיר שלי. זה השיר שלי…

דמעה זלגה לי מהעין ואחריה חברתה הצטרפה ויצרה פסים חמים על הפנים…

לרגעים בתוך שגרת היום יום אנחנו לא מבינים עד כמה הכל כל כך רגעי ובר חלוף.

אנחנו חוטאים לאהבה שלנו כי היא יומיומית וברורה.

פגיעה קלה בכנף מעלה לנו לתודעה, שלמרות שהיא לא נראית כזאת, השגרה שברירית ועדינה.

אז תחבקו את השגרה ואת האהבה שלכם.

תקשיבו לה. תטפחו אותה. תשמרו עליה. תעריכו אותה. תיהנו ממנה, תאהבו אותה…. היא יקרה!

תמצאו את השיר שלכם… ושירו אותו בכוונה גדולה ומכל הלב.

14 פברואר 2019

רוצים לקרוא עוד? מאמרים נוספים

למה את רצה?

אני חושבת שמעולם לא התעכבתי להתמודד ברצינות, בכנות ולעומק עם התשובה לשאלה הקטנה גדולה הזו – למה אני רצה. הרי ברור לי שהריצה עבורי היא

קרא עוד »

מֵעֵבֶר לגיל המעבר

מאז ומעולם לא ייחסתי חשיבות לגיל שלי. ככה התנהלתי בכל בגרותי, עד יום הולדת 49. סביב יום ההולדת הזה התחילה לעלות מחשבה ש'התיישבה' עלי ולא

קרא עוד »

על חֶמְלָה וחיות אחרות

חֶמְלָה – רַחֲמִים, רֶגֶשׁ שֶׁל אַהֲדָה וְרָצוֹן לַעֲזֹר לַזּוּלָת בְּצָרָתוֹ. האם יש בכם חֶמְלָה כלפי עצמכם? חכו שניה, עוד מעט נחזור לחֶמְלָה. הריצה הפכה עבורי

קרא עוד »