שנת 2021 היתה עבורי שנה מטלטלת. שנה של תהליכים עמוקים ומערערים שעברתי ובאותה נשימה שנה של תהליכים מקבילים מהם נבניתי וגדלתי. שנה של הסתכלות ממני החוצה והתבוננות עמוקה שלי – בי, פנימה. בסופו של דבר אני אעיד על עצמי – גלית שנכנסה לשנת 2021 איננה אותה גלית שצועדת עכשיו לקראת שנת 2022.
נראה שהולך להיות פה סיכום שנה. האם זה יכול להיות? הרי אני בדרך כלל די צינית כלפי סיכומי שנה, בטח כשהם חד-מימדיים, אבל אני מרגישה שהשנה אני מבקשת לעצור ולתת לשנת 2021 את ההכרה שמגיעה לה – עד כמה היא היתה משמעותית וחשובה עבורי.
אם אנסה לרגע לדמות את השנה הזאת לתופעה מאיתני הטבע, אז שנת 2021 עבורי נחוותה כמו שנה שבה היכו בי גלי צונאמי רבים. נשאלת השאלה האם צונאמי שמכה בך הוא ׳רע׳? ׳טוב׳? אולי גם וגם. זאת היתה שנה בה למדתי על בשרי ונפשי כל כך הרבה.
שניה לפי שאצלול לחיי, אני מבקשת לציין שחקנית נוספת שיש לה תפקיד מהותי בשינויים שקרו בחיי – הקורונה. יגיד מי שיגיד מה שיגיד – אך בסופו של דבר, לקורונה יש השפעה גדולה על איך שדברים השתנו והתפתחו. הקורונה, שהושקה כבר שנה קודם, תפסה בעייני את העולם בידה כמו כדור טניס קטן, ניערה, ניערה, ניערה ואז עזבה. בגללה או בזכותה הרבה סדרי עולם השתנו. אחת התופעות שהקורונה הציפה היא שינוי סדרי עולם בתחום התעסוקתי. כל זה מתחבר לי למשפט שאני מאמינה בו כבר שנים – הכל משתבש לטובה. אז כזה.
תעסוקתית – בעידן של תעופה שחדלה וחל״תים בלתי נגמרים, פוטרתי ממקום עבודה שהיה לי בית. עמדתי במקום ממנו חששתי שנים – מ׳היציאה החוצה׳ מכלוב הזהב אל הלא נודע. תוך כדי הליכה (וזאת ממש לא פראפרזה) של שעות עם עצמי, כתבתי את הבריף לדבר הבא ובדרך לא מוסברת וברגע אחד הבריף (מקום העבודה החדש) נעמד מולי ואמר ׳בואי׳. אז באתי.
העבודה החדשה שהלהיבה כל כך מצד אחד, הצריכה אותי להתגמש בדרכים כל כך מהותיות ממי שהייתי כשאשת מקצוע עד אותו הרגע. תוך כדי תנועה עצרתי לשאול את עצמי לא פעם – ׳מי אני ומה זה אומר עלי׳. לאט לאט דברים נפתחו וגיליתי סגנון עבודה אחר. אנרגיות של שנים רבות במקום העבודה הקודם השתחררו למקום רגוע, נקי ושליו. וכן, אני במקומות של הגשמת חלומות חדשים בעולמות תוכן אליהם יש לי תשוקה. ואוסיף ואומר, אני מחייכת כל בוקר כאשר אני נועלת ליום העבודה נעלי HOKA ולא נעלי עקב. כל כך סמלי עבורי.
בית הספר של החיים – השנה הענקתי לעצמי מתנה – לימודים. אחרי תואר ראשון (כי אמרו שצריך), תואר שני – שפתח לי פתח לעולם השיווק שהפך למי שאני, חזרתי לספסל הלימודים – אההה כן, בזכות הקורונה חזרתי לספסל הזום – ללימודי אימון אישי במכון אדלר. כבר הרבה שנים שרציתי ללמוד לימוד אימון אישי, אך הרצון היה חסום בשגרה עמוסה וסגור ללא פנאי לצאת לאוויר העולם.
בחרתי במכון אדלר כמקום שנראה היה לי שיעביר אותי את התהליך הכי עמוק, מובנה, מקצועי ונכון עבורי. כך יצאתי לדרך, מוסיפה עוד פלח שלם ועמוס לחיי העמוסים גם ככה. בדיעבד, אם רק הייתי יודעת לאיזה מסע משמעותי אצא, הייתי בוחרת לצאת אליו עוד קודם.
בימים אלו ממש סיימתי לימודים של כשנה ואני מרגישה שבפעם הראשונה בחיי למדתי מהנשמה ולנשמה. למדתי משהו כל כך בסיסי על החיים. מעבר לעולם שלם של תכנים שנפתחו בפניי, נפתחו לי חדרים ומסדרונות חבויים ב׳גלית׳. מקומות שהיו סגורים ולא מדוברים בי אף פעם. קראתי המון, למדתי המון, דיברתי המון, חלקתי שעות של לימודים ותרגולים עם חבריי לספסל הלימודים. חפרתי בי, במערכות היחסים שלי באשר הן – בעולם המקצועי, מול חברים וגם ברמה המשפחתית – במשפחה ממנה באתי וזו שהקמנו. הסתכלתי שוב ושוב במראה החדה שעמדה מולי ושיקפה לי אותי כמו שבחיים לא ראיתי. בהתחלה התהליך היה קשוח, נוקב, כמו שאני רגילה בהסתכלות שלי על עצמי. אבל לאט לאט ובעדינות נפתחו בי שערים של חמלה והבנה עצמיים. למרות החמלה, עדיין יש הרבה כאב בחיטוט בעולמות התוכן בהם נגעתי, אך אני מברכת על כך. למדתי על מערכות יחסים. על שוויון ערך. למדתי להקשיב. לשמוע. להקשיב לנאמר ומעבר לנאמר. חוויתי בדרכי כתלמידה שוב ושוב חוסר הצלחה לתחושתי ותסכול, אך לאט לאט וכמו בקסם, כמו בכל תהליך מהותי שדורש מיומנות ודרך, גם כאן הדברים נפתחו בזמנם.
היום אני כבר יכולה לראות ולהבין שלאורך חודשים של תהליך, משהו השתנה בי – ביחס שלי לסובבים אותי, ביחס שלי להבנה שלי את עצמי, להבנה מדוע אני פועלת כפי שאני פועלת. התחלתי להשתנות. השינויים האלו גרמו לכך שתהליכים מהותיים שחוויתי, עובדו ונחוו בצורה אחרת.
המירוץ הגדול – גם כאן הקורונה עצרה חלומות, אך הגשימה חלומות חליפיים – כמו מירוץ 6 הימים בתל אביב. ובשנת 2021, אחרי מעל לשנתיים של חלומות על היעד הגדול, עמדתי עם גדולים ומופלאים על קו הזינוק של אליפות העולם ל 6 ימים – אני. גלית. הישראלית. אישה רגילה. ממודיעין, עומדת עם חיוך ולב בטוח בשורה הראשונה ויוצאת לדרך. גם כאן, העשייה נקטעה בצורה לא פשוטה. 530 ק״מ. פציעה. הגוף חדל ואז גובס לו בתחליף גבס מודרני. חודש של אפס תנועה. ואז תחילה איטית של שיקום וחזרה לשגרה.
אני מודה שרגשית, הפתעתי את עצמי בתגובה שלי לפציעה שגררה את הפסקת המירוץ. אבל בדרך לא מובנת הרגשתי חוסן מסוים ויותר מכך, תשוקה לחזור. אני מבינה היום שהשינוי שחוויתי בזכות תהליכים שעברתי בלימודים עזרו לי להתמודד טוב יותר.
המשפחה – השינויים של השנה הזאת התבטאו גם בשינויים בהוויה ובחוויה המשפחתית. אחרי שנים של היעדרות מהבית בגלל שעות עבודה ארוכות ומרובות, פתאום כל בני הבית התכנסו להם למציאות שלא חווינו בחיינו. חגי ואני עובדים רוב הזמן מהבית. מיה שהשתחררה מהצבא לומדת בבית. וטל, קיבלה את כולנו כמציאות קיימת… ושמוליק, ישן. לא בטוחה שהוא מרגיש בהבדל.
אחרי כל כך הרבה שנים של אורח חיים מאד מסוים של 'משפחה׳, הגענו למקום הלא מוכר של להיות שעות רבות האחד במחצית השני. אנחנו זוכים לחוות חוויות טריוויאליות כביכול שמעולם לא היו לנו באמצע שבוע – כמו לשבת ולאכול יחד ארוחת צהרים ולהתנהל כמשפחה לא בשלט רחוק. הזדמנות לכל כך הרבה יותר ביחד.
גם ב'גזרה' הזאת, עברתי תהליכים של שיקוף והבנה מי אני בתוך המשפחה, מה ההשפעה שלי על האווירה המשפחתית, יותר מקום של הקשבה. יותר ממקום של להבין מה חשוב במערכת היחסים שלי עם בני המשפחה.
אתה הצייר והציור של חייך – כחלק מתהליך הלימודים עברתי תהליך של אימון אישי, משהו שגם בו חשקתי שנים. אך מאחר ואני מי שאני – באותה נשימה שהגעתי בציפייה לתהליך האימון, הגעתי לתהליך מלאה בספקות באימון כתהליך. אבל… זכיתי לעשות דרך עם מאמנת עמה נוצר חיבור מופלא ועמוק. מהרגע הראשון נפתחתי, התמסרתי, התפלאתי, הופתעתי, כל כך הופתעתי.
פעם אחר פעם ישבתי מול המאמנת שלי ובחנתי את התהליך בראייה של תלמידה והטלתי ספק, ובאותה נשימה התמסרתי לתהליך. התרגשתי מהתהליך שהיא יצרה וממה שיצא ממני – מהתובנות, מההתנסויות, מהתהליך ומהתוצאות. באופן הכי כנה בעולם אגיד שהופתעתי לגלות את כוחו של תהליך האימון האישי. וברור לי שהוא כזה כאשר הוא מבוצע בידיים של אשת מקצוע מיומנת ומקצועית עם עומק, רגישות וידע כל כך מהותיים.
ימים אלו של סוף השנה האזרחית, מקבילים גם לסיום הלימודים ולסיום תהליך האימון האישי שאני עברתי. אני מוצאת שיש סמליות גדולה בכך שבתחילת 2022 אני אצא לדרך לתהליך ארוך של פרקטיקום. תהליך משמעותי שאני מחכה לו בציפייה גדולה וביראה. אני מגיעה לשנת 2022 עם ציפייה גדולה להמשך הגשמה בעבודה, להמשך דישון ואימון והתקדמות לעבר היעד שלי בעולם הריצה. להמשך חוויות טובות משותפות כמשפחה. וכמו גם התרגשות מופלאה לקראת תחילת הפרקטיקום וידיעה שאני עצמי בתהליך ממושך של למידה.
אז כן, בשנת 2021 היכו בי גלים שנחתו על החוף של חיי וערערו אותם. אז מה זה היה – 'טוב' או 'רע'?
היום, מתוך השקט של אחרי הסערה, אני מבינה שהיתה לי האפשרות לבחור לצאת לכל מני דרכים ואני עשיתי את הבחירות שלי.
אני מודה על שנת 2021 כי בזכותה גדלתי והתפתחתי בכל כך הרבה רמות ובכל כך הרבה תחומים.
אז… ברוכה הבאה שנת 2022 – אני מחכה לך בציפייה גדולה!
25 בדצמבר 2021
