טיול שחרור

כשהשתחררתי מהצבא, ידעתי ש"טיול שחרור" זה מה שעושים. אבל זאת לא הייתה הבחירה שלי.
במקום מוצ'ילה וטיסה לדרום אמריקה או למזרח הרחוק,  בחרתי להתחיל ללמוד ולעבוד כמדריכת טיולים בארץ וכדיילת אוויר באל על. בהחלט ראיתי עולם, אבל מזווית אחרת. אל הטיול ההוא, שבו חווים חופש מוחלט שניה לפני שהחיים האמיתיים מתחילים, לא יצאתי.

כשאני מנסה להבין למה לא נסעתי אז, אני יכולה לתת להיגיון שלי להגיד שלא היתה בי התשוקה לטוס.
אבל היום, במבט לאחור אני מבינה שמסלול חיי העלה משהו דחוף יותר עבורי – כילדה בת 20 שיצאה לבד לחיים האמיתיים הייתי צריכה לפרנס את עצמי. לא היתה לי ברירה אלא להתחיל לבנות בסיס לקריירה ולחיים.
משם החיים כבר התגלגלו – תואר ראשון ואחריו שני, זוגיות, משפחה וקריירה בשיווק. החיים זרמו כמו נהר – לפעמים רגוע ונינוח, לפעמים שוצף ומהיר – אבל תמיד בתנועה קדימה. חייתי חיים מלאים ועמוסים עד אפס מקום.

בשנים האחרונות חוויתי שינויים שהשפיעו עלי כאשת משפחה, אמא וכן, גם בחשיבה שלי כאשת קריירה.
לפני מספר שנים בחרתי לפתוח נתיב חדש של התפתחות עם לימודי האימון האישי. זאת הייתה בחירה שכמו הזמינה אותי לפתוח פתח ללמוד על החיים בכלל ועלי בתוכם. זה היה תהליך ארוך של לימודים והתמחות שהפגישו אותי בין היתר עם התבוננות עצמית. לעתים זאת הייתה התבוננות נוקבת ובהמשך גם התבוננות הכוללת חמלה והבנה ומשם גם החל תהליך של שינוי בי. בדיעבד, כנראה שיש משהו בחיבור של התובנות אליהם הגעתי עם הכניסה לעשור הששי של חיי (כן…) והשינויים שחלו בי ושחוויתי, שפתחו את הפתח לטיול השחרור שלי.

מהו למעשה טיול שחרור?
בעיניי, יש לו תפקיד שונה עבור כל אדם בהתאם לערכים, לחוויות, לחלומות האישיים וכן, גם לגיל ולשלב בחיים.
יש מי שיימשך לעיר תוססת ורועשת, ואחר יחפש שקט ונוף אינסופי. אחד יתפנק במלון יוקרתי, ואחר יבחר בפשטות. יש מי שיקפוץ מבנג'י, ומי שיחפש את היציבות של הקרקע. יש מי שיחגוג בחבורה, ואחר שיבחר להתבודד. יש מי שיבקש להתנתק, ויש מי שיחפש להתחבר. יש מי שילך לאיבוד כדי למצוא את עצמו ואולי גם את התשובות לשאלות שנושא איתו.

כיום, בגיל 52, אני מרגישה שהגיע הזמן שלי. לצאת מבחירה לטיול שחרור אליו לא יצאתי – בדרך שלי, בזמן שלי
הטיול שלי לא התחיל בכניסה למטוס בדרך אל…  אלא בהחלטה.
החלטה לאפשר לעצמי את המרחב ואת דרגות חופש שיאפשרו לי לעבור עם עצמי תהליך משמעותי של חיפוש מה נכון לי בשלב זה של חיי. זה התחיל בהחלטה אמיצה מבחינתי: לעזוב מקום עבודה אהוב, בשיא ההצלחה, בטרם יצאתי לחפש את ה'עבודה' הבאה. צעד מפחיד ומערער, במיוחד כמפרנסת יחידה.
אבל היה לזה היבט נוסף – מאז גיל 18 לא עצרתי. אני לא מכירה את עצמי בגרסה 'לא עובדת'. אבל ידעתי בתוך תוכי כי ללא התנתקות אמיתית מהעומס של חיי היום יום אני לא אוכל להגיע למרחב ולשקט שיאפשרו לי לעבד נכון את הדברים ולא אמצא את התשובות המדויקות לי. ולתחושתי, זה בדיוק הרגע הזה והשלב הנכון בחיים שלי – לצאת ל'טיול שחרור' משלי.

הטיול שלי לא התחיל בכניסה למטוס, אלא בהחלטה לתת לעצמי חופש
– החופש לקחת פסק זמן לתהליך משמעותי שמטרתו לבחון מה נכון לי בהמשך הדרך של הקריירה והחיים.
– החופש לחיות ולחוות את התהליך הזה בימים בהם ניהול הזמן מושקע בי, והבנה ש'פנאי' זאת לא מילה גסה.
– החופש להתנתק מההשקות והעומס, מהמיילים, מהמשימות, ולהכניס לחיי, גם אם באופן זמני, שקט.
– החופש לייצר מרחב גם לעשייה שמזינה את הנפש: ציור, יוגה בצהרי היום, שיחות עומק עם חברים ועוד עשייה שתגיע בדרך.

לצאת לסיבוב בהר
כשחשבתי על התקופה הזאת עלתה בי אלגוריה שקשורה לעולמות הריצה – דימיתי את התהליך שאני עוברת בימים אלו כמו ליציאה לריצה בהר איתן – מסלול ריצה מעגלי של כ 8 ק"מ בהרי ירושלים, אותו רצתי וסבבתי עשרות פעמים בחיי.
גלית המשימתית של פעם הייתה יוצאת לאימון בהר איתן (סטף) הקדם בבוקר, עוד בחושך, והיא רצה, מתקדמת, מבצעת את שצריך בהצלחה. אבל לחושך יש מחיר – לפעמים אנחנו רצים על אוטומט, לא רואים מה קורה מסביב, אבל כן, בהחלט מתקדמים.
הבחירה שלי בתקופה הזאת היא אחרת. גלית שבוחרת לצאת לסיבוב נוסף בהר איתן עם הזריחה – והזריחה והאור מאפשרים לי תוך כדי אותה התקדמות להתבונן הן בנוף היפהפה שנמצא סביבי – בהרים, בעצים, בשמש ובדרך, והן להתבונן פנימה עלי בתוך התהליך הזה. גלית של היום, יותר מבוגרת, מעט יותר בוגרת, מבקשת להתבונן גם ביופי וגם בקושי, גם באבק וגם בקרני האור. אני מבקשת להסתכל באופן מפוכח ובוגר יותר, להיות במקום בו ההוויה שלי והנשימה שלי רגועה יותר ונקייה – להתבונן על הסובב אותי וגם על הצרכים והרצונות שלי.

טיול שחרור – זה נשמע מאד פסטורלי. אבל זה לא מסע שכולו שלווה.
יש חששות ויש רגעים מערערים. לפעמים איומים צפים ואני מרגישה כאילו אותו נהר שאני שטה בו בחיי גועש ומציף אותי.
אבל אז אני מזכירה, או לפחות מנסה להזכיר לעצמי שזו הדרך שבחרתי, מתוך אומץ ואמונה. ושזה חלק מדרך של שחרור מהרגלים ישנים ודפוסי חשיבה קיימים שלי ואימוץ חדשים. כמי שמאמינה בכל ליבה בדרך משמעותית, שדוגלת בלמידה בעבודה קשה, בבנייה, התפתחות והתקדמות של צעד אחרי צעד, אני מודעת לכך שלמרות הקושי – שהענקתי לעצמי מתנה.

אז האם כל טיול שחרור מתחיל בפתח מטוס? שלי לא…
שלי התחיל באותה החלטה ובעוד החלטות שיגיעו בהמשך הדרך.
בהחלטה לאפשר לעצמי לשחרר גם תפיסות והרגלים שלי ולפתוח את עצמי, לאפשר התבוננות עצמית.
לאפשר לעצמי לשאול שאלות שלא נשאלו עד היום, במטרה למצוא את הדרך הנכונה לי בשלב זה של חיי.
מאחלת לעצמי למצוא את שאני מחפשת תוך התמודדות גם עם הקושי וגם עם ההנאה.

לחיי טיולי שחרור