לילה, חושך, צופר ההזנקה משמיע את קולו ואני בהתרגשות עצומה יוצאת לדרך, למירוץ סובב עמק מקצה 100 ק״מ. פעם ראשונה שאני מתמודדת עם מרחק שכזה, אחרי מספר מירוצי שטח בהם גם מירוצי אולטרה אותם רצתי בשנה שחלפה.
במקביל להתמודדות עם המירוץ הזה, עם היעד האישי אליו כיוונתי והמרחק הבלתי נתפס, כבר בעבע בי בשבועות האחרונים ב'אחורה של הראש' היעד הבא – כמו שאמרו חברינו במונטי פייטון – something completely different.
1.11.2015 – אדי ההתרגשות של חוויית המירוץ עוד באוויר והנה אני בפגישת היכרות ראשונה עם מי שבחרתי שיוביל אותי ליעד הבא – מירוץ רב יומי, נגד השעון – קובי אורן. החלום נאמר בקול רם – מירוץ של 24 שעות. התרגשות של דרך חדשה, של שפה חדשה שקובי הביא איתו. ומשם זרמו הימים, השבועות, החודשים והשנים.
אי שם בתחילת הדרך בפגישת אימון נוספת אמר לי קובי (הרבה לפני שיכולתי לדמיין את זה) – ׳את תהיי האישה הישראלית הראשונה שתרוץ 6 ימים׳. ואני – שנבהלתי מהאמירה, ביטלתי אותה (כהרגלי) ושללתי אותה על הסף.
מאז עברתי דרך ארוכה – שנים של אימונים, עשרות סימולציות ארוכות ומפרכות, השתתפתי במעל ל 13 מירוצי אולטרה-מרתון, מרביתם תחרויות בחו״ל. זכיתי ללמוד שפה חדשה של אימונים ומירוצים ובאותה נשימה גם למצוא בתוכה ולהתאים את השפה שמתאימה לי.
1.11.2020 – חמש שנים לאחר מכן, תאריך מכונן, עמדתי מוקפת חברים, מאמן ומשפחה על קו הזינוק של מירוץ סולו ל 6 ימים ויצאתי לתחושתי, למירוץ של חיי – בלב ליבה של תל אביב, בלב ליבה של מגפה עולמית ששיתקה את החיים, בלב דופק ומתרגש.
ה 1.11 – התאריך הזה כל כך סמלי עבורי. תאריך של סגירה ושל פתיחה
1.11.2021 – תאריך של סיכום וסגירה
🌱 אני סוגרת שנה בה השתתפתי בשני מירוצי 6 ימים – האחד עצמאי הכי בבית בעולם והשני בהונגריה, הכי מוחשי שבעולם.
🌱 אני סוגרת באהבה שש שנים בהן גדלתי והתפתחתי. מאישה חסרת ניסיון שעמדה בתחילת דרכה מבוהלת, לא נושמת, על קו הזינוק של מירוץ 24 שעות בשוויץ, עברתי דרך ארוכה ועמוקה שהפכה לשגרת חיים. דרך שבסופה עמדתי בלב משוחרר, מאושר ומתרגש, בביטחון ובפנים מחייכות על קו הזינוק של מירוץ 6 הימים. עבורי זה בלתי נתפס.
שש שנים של בנייה והעמקת יסודות. של עבודה קשה ומתמשכת. הרבה זיעה, סיפוק, אלפי קילומטרים בתנועה.
ובעיקר, בעיקר, בעיקר – שיוף, חידוד והעמקה של היכולות שלי כאדם וכרצה – פיזית, מחשבתית ורגשית (כן, אני ממשיכה להתעקש. אני לא אשתמש ולא אוהבת את המילה ׳מנטלית׳) כחלק מדרך החיים שלי.
אם אדמה את מה שעברתי למסלול החיים שלנו, אז שנים אלו מרגישות לי כמו מעבר מילדות לתקופת התבגרות – למידה של שפה, התנסות בחוויות חדשות – חלקן מוצלחות וחלקן פחות, אך עדיין, הן חלק מתהליך למידה ארוך, של הקנייה ובסיס רחב איתן.
היום הזה עבורי הנו הזדמנות לעצור לרגע ולהגיד תודה
🌱 למשפחה שלי שחיה איתי את הדרך שלי ובאופן בלתי מובן בעליל סובלים אותי בחיי היום יום. וכן, זה לא קל. התמיכה והאהבה שלהם לאורך כל הדרך, הם חלק מהמערך הזה שאפשר לי להמשיך ולהתקדם.
🌱 לקובי – מורה הדרך והשותף בשש שנים האחרונות. כמה למדתי ממך בשנים האלו ועדיין ממשיכה ללמוד. דרך מדהימה עוד לפנינו ואנחנו כל פעם מגדירים מחדש עוד נושאים שמצריכים הרחבה והעמקה בדרך המורכבת כל כך והראשונית בחייה של רצה ישראלית.
🌱 1.11.2021 – תאריך של פתיחה
אמנם השתתפתי בשנה האחרונה בשני מירוצי 6 ימים, אך באופן אישי אני לא מרגישה שמיציתי את היכולות שלי.
אז אני ממשיכה הלאה במטרה להגיע שוב למעמד הבלתי נתפס הזה, בשאיפה להצליח להוציא מעצמי את מיטב היכולות שלי.
אם אחזור לדימוי הקודם של ההתפתחות שלי, אז אחרי דרך ארוכה, אני מרגישה כיום, בתהליך שאני עוברת בריצה שלי – בוגרת, מיומנת ובשלה. מוכנה לחלוטין להמשך. אני גאה בדרך שעברתי ומעריכה כל צעד שצעדתי בה.
🌱 מאחלת לעצמי להמשיך ליהנות מהדרך – להמשיך להתמודד, לגדול, להתפתח, להעמיק יכולות ולהמשיך לחלום על אותו הרגע בו אעמוד שוב על קו הזינוק.
1 בנובמבר 2021
