מֵעֵבֶר לגיל המעבר

מאז ומעולם לא ייחסתי חשיבות לגיל שלי. ככה התנהלתי בכל בגרותי, עד יום הולדת 49. סביב יום ההולדת הזה התחילה לעלות מחשבה ש'התיישבה' עלי ולא הרפתה – 'את בדרך ל 50!'.

איזה מספר זה! מספר סמלי ועגול. מספר שתמיד סימן עבורי משהו נרדף למילה – 'מבוגר'. ומפה לשם, אני בדרך בטוחה וקצרה הישר לחיקו.  והנה, אחרי שנים בהם אמרתי והאמנתי בלב מלא שגיל הוא בסך הכל מספר, משהו בי פתאום התערער והתחיל לעמת אותי עם המספר הזה. לקח לי זמן עד שביטאתי את זה בקול רם וחלק מה'פתיחה' שלי את הנושא הגיע לראשונה בכתיבה שלי – 'קמטים של שינוי'. משם מצאתי את עצמי שטה בתוך שבועות בהם עסקתי לא מעט בחשיבה על אותו מספר שבדרך, על השינויים שחלים ו.או יחולו בי, ומשמעותם עבורי.

נושאים שמלווים לא פעם את החשיבה על גיל ה 50:

  • אמצע החיים? יש משהו מאד סמלי בגיל הזה. יש האומרים שזה אמצע החיים. אבל בינינו, כמה מאיתנו יזכו לחגוג 100? וביני ובין עצמי, אין לי שום כוונה שכזאת. אז אם זה לא חצי, אז… המממ… (מוזמנים להשלים בעצמכם את המחשבה). בהחלט מעורר מחשבה.
  • סיכום ביניים? אחד הנושאים שעולים לא פעם בסמיכות לגיל המיוחד הזה, זה הדיבור על עשייה של 'סיכום ביניים'. הסתכלות פנימית שכזאת על – לאן הגעתי עד היום, מה עשיתי או לא עשיתי, ולא פעם אפילו חישוב מסלול מחדש במשימות החיים השונות.
  • מרגישה תזוזות? סביב הגיל הזה לא פעם יש שינויים משמעותיים בחיים, תזוזות שכאלו. בתחום העבודה למשל – שינוי קריירה. במשפחה – לא פעם זה השלב בו הילדים עוזבים את הקן (למרות שעם משבר הדיור ויוקר המחיה, לא נראה שאף אחד הולך לשום מקום). אך הרעיון הוא שיש שינויים בתחומים שונים שקורים סביבנו, חלקם כביכול 'חיצוניים' לנו.
  • פיזי או רגשי? שינויים פיזיים. מה לעשות, הביטוי 'משתבחת כמו יין טוב', לא תופס בכל מצב. כן, הגוף משתנה, סימני הגיל ניכרים פה ושם. וכן, גם שינויים ותהפוכות רגשיות.

מניחה שניתן לפתח את זה עוד ועוד, אך מה שברור הוא, שסביב הגיל הזה קורים שינויים מסוגים שונים בעלי משמעויות בדרגות כאלו ואחרות – בחיי המשפחה, קריירה, הגשמה עצמית וכן, גם שינויים פיסיים ורגשיים מטלטלים יותר או פחות. ואם אחפש דימוי למצב צבירה שלי כשאני בחשיבה הזאת, אז הייתי מציירת בת אדם שיושבת בתוך סירה קטנה בלי משוטים, באמצע האוקיינוס ומסביבה גלים. חלקם גדולים, חלקם שקטים, לפעמים סוחפים יותר, לפעמים פחות, אך כל הזמן בתנועה.

מעט טבע לתבל את המילים

אז כן, הגלים האלו החלו לגעת בי ברמות כאלו ואחרות, כמו שכתבתי, סביב יום הולדת 49. והם הגיעו, נגעו, נסוגו, והם המשיכו בווליום כזה או אחר לאורך השנה. בשבועות האחרונים עם ההתקרבות לתאריך שעומד להגיע ולהביא רשמית את המספר המפואר, הגלים הפכו למשמעותיים יותר. האמת היא, שלקח לי כמה שבועות 'לחבר את הנקודות' – את השינויים ואת התחושות למחשבות, ולפרש לעצמי שמה שאני מרגישה הוא בעצם הדבר ההוא שנקרא 'גיל המעבר'. כן, עוד תובנה שנוחתת – המושג הרחוק והמנוכר הזה, כפי הנראה מסכם אוסף של מאפיינים שמתרחשים אצלי ומשפיעים עלי. 

אז עשיתי משהו שאני עושה לא פעם – אני רצה ומעבדת את הדברים, ורצה עוד וחושבת עוד, ורצה עוד ומנסחת לי את הדברים באופן כזה או אחר, ואז אני מתיישבת לכתוב. בשיח הפנימי שלי, כשהבנתי שאני בסוג של סערה רגשית מסוימת סביב התחושות והתובנות שלי, (את בגיל המעבר!) ניסיתי לחשוב מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לעצמי, במטרה להקל עלי את מה שאני חווה.

מי שמכיר אותי יודע כמה אני ביקורתית וקשה מול עצמי. הביקורת הזאת היא עשייה סוגרת, מצמצמת. חסרת חמלה לפעמים. אז החשיבה שלי הובילה אותי דווקא לזווית החיובית, לכתוב לעצמי מה אני 'כן', ולא מה אני 'לא'. אם כבר סיכום ביניים, אז בואי תרשמי לעצמך – מי את? מה השגת בחיים? ותעשי את זה בכל משימות החיים החשובות: משפחה, קריירה, פנאי.  אז התיישבתי והתחלתי לכתוב. ממש עשיתי לעצמי 'חיים (חיוביים) שכאלו'. לא דבר שגרתי עבורי. וכן, היו שם סעיפים שאני גאה בהם מאד. אבל… אבל זה הרגיש לי לא נכון. ניסיתי להבין למה זה לא מרגיש נכון ואחרי עוד קצת ריצה הבנתי, שמה שאני עושה הוא כמו לנסות לשטח ולהשקיט את הגלים האלו בצורה לא טבעית. והבנה שאני בעצם לא מתמודדת עם הגלים. אני בעיקר לא מבינה אותם, את המשמעות האמיתית שלהם בחיי. אז כן, לפני שאני אטוש את מסיבת ה'חיים שכאלו', ברור לי שיש להם מקום חשוב, אבל זה לא עכשיו. אני אחזור אליהם במידת הרצון והצורך בעתיד.

אז מה כן? כפי הנראה מה שאני צריכה זה להבין את מה שאני חווה. ואיך עושים את זה? כרגיל קריאת מידע ועיבוד בריצה. התחלתי לחפש מידע. חיפוש פשוט להבנת המושג – 'גיל המעבר'. וגוגל כמו תמיד שפך מידע מסוגים וסגנונות שונים. אני מצטערת מאד לומר שהרושם הראשוני שקיבלתי (ולא רק הראשוני) הוא שרוב המידע מנוסח ב'רפואית' יבשה, לא נעימה ולצערי אפילו עתיקה בגישתה ובהלך הרוח שלה. מודה שזה לא הדבר הכי 'מרים'. ובחיפוש האופטימי למציאת משהו ראוי יותר לקריאה ומעודכן בגישתו, פגשתי גם כמובן את אותו טייטל נוסף של גיל המעבר – גִּיל הַבָּלוּת. כן. Speechless.

רוצות (ורוצים) לחוות את זה גם לרגע? קבלו:

"גיל המעבר אצל נשים, או: תום וסת (מנופאוזה) הוא הכינוי לתקופה בחיי האישה שבה נפסק המחזור החודשי ומסתיימת תקופת הפוריות. התהליך מתאפיין בירידה חדה ברמת ההורמונים, שנגרמת מהפסקה כמעט מוחלטת של הפעילות השחלתית. רוב האיברים בגוף האישה מכילים קולטנים לאסטרוגן ומושפעים ממנו, על כן ירידה זו היא בעלת השפעה על מרבית אברי גופה של האישה. גיל הפסקת הווסת נע בין 45-54. בעבר כונה "גיל הבלות" אך כיום פחת השימוש במונח זה".

וואוו. אוקי. טוב. אני מבינה שזה מצב שמתחוללים בו שינויים בגוף (ומה שציטטתי זה ממש טיפה אחת בים של תסמינים אפשריים) וכן עוד לא ציטטתי פה רשימה ארוכה של שינויים רגשיים. אבל רגע, תראו כמה מילים שמבשרות על – סוף, תום, הפסקה, ירידה. אאוץ'. ושוב, אני לא ציטטתי כאן לעומק תסמינים כאלו ואחרים פיזיים ורגשיים, אלא רק על כותרת – קצה המזלג.  מה אני מנסה להגיד? אז ככה, מצד אחד, ברור, הרי ברמה ה'בסיסית' של הדברים זה מה שקורה, נשים חוות כל אחת סימפטומים כאלו ואחרים, אבל רגע, זאת הדרך היחידה להציג את זה? זה רק תהליך שמבשר סוף?

אז יצאתי לרוץ, (נו ברור) כשבאוזני מספר פודקאסטים וכתבות מוקלטות שהכינותי מבעוד מועד, כמו שאומרים. לצערי גם שם פגשתי את המקבילה הקשיחה יותר בדמות של ראיון עם ד"ר גבר מזדקן מקופת חולים שקר כלשהו, שמשתמש במונחים עתיקים והדיון היה משמים ומבאס לשמיעה ולא היתה בו שום זווית אחרת משחלות והורמונים. דרך אגב, כשאני מתרגזת זה בדרך כלל מאיץ את קצב הריצה אצלי, אז זה האיץ, אבל זאת לא היתה המטרה וזה לא קשור.

מעט טבע לצבע בעיניים

ואז פגשתי בפודקאסט בשם 'משחקות באש', שתי נשים: האחת קרין קידר – מטפלת ברפואה סינית ומיכל ליבדינסקי – יוצרת וכותב.

שתיהן פתחו בפניי צוהר לשפה חדשה שעוסקת באותם הנושאים ומתחלפת את הדיבור הנוקשה בשפה חדשה. פגשתי ראיה אחרת והמשגה שונה: גיל המעבר הפך לגיל המֵעֵבֶר (beyond), ול'אביב שני', או לשם הנוסף גיל ה'פאק איט, עכשיו אני סוף סוף יכולה לעשות את מה שאני רוצה באמת'. והנה, אני רצה והן מדברות על תופעות הלוואי של בתקופה, פיזי ורגשי, השלבים השונים, כביכול על אותם דברים שקראתי במקורות ההם. והן מדברות על איך ניתן להפוך את התקופה הזאת למעצימה ועל למה חשוב שאנחנו כנשים נמתג אותה מחדש ונייצר ממנה את מה שהיא יכולה להיות עבורנו. ואני רצה, נעים לי להקשיב ובעיקר מעט מחייכת בלב מהשיח שלהן.

ההאזנה לשתי נשים אלו, ששתלו בי מינוחים תחליפיים למינוחים היבשים והקשים ששמעתי וקראתי עד כה, עשתה לי טוב. שמעתי קול נשי, מבין, חומל, עם זווית ראיה שיכולה לעזור לנשים לקבל את התקופה הזאת ואת התהליכים שאנחנו עוברות בצורה אחרת. וכן, השינויים הפיזיים והרגשיים ימשיכו להתקיים עם ההשפעה שלהם, אך יש פה שפה של אינטליגנציה רגשית שיודעת לתת פרשנות של עידוד ומציעה גם של נקודות אור וחום אנושי (נא לא לערבב עם גלי חום 😊), של אותן הזדמנויות ואפשרויות שהתקופה הזאת מביאה עמה. זה לחלוטין איפשר ריצה נעימה וטובה. כי כן, מה לעשות, יש משמעות ב'איך' שאנחנו 'מגישות' ומנגישות דברים.

לאחר כמה ימים ודי לראשונה, מצאתי את עצמי פותחת את הנושא הזה בשיח עם שלוש נשים שונות. כל אחת בהזדמנות אחרת. במקום כלשהו הפתעתי את עצמי שמול כל אחת מהן העליתי את הנושא, אבל בכל אחת מהשיחות יצאתי מורווחת ומעודדת. בין אם מי שמולי חוותה את גיל ה'פאק איט' או טרם, אבל כל אחת מהשיחות היתה חמה, עוטפת, מבינה. היה שם משהו מנחם, חם ואנושי בשיתוף.

בקרוב יתחיל לפרוח שוב

מעט תובנות שלי:

  • גיל המעבר הוא תקופה מתעתעת לתחושתי. חלים בה מאד פיזיים ורגשיים. זה תהליך שאין לו נקודת זמן אחת שבה זה מתרחש. כל אחת חווה אוסף כזה או אחר של שינויים ותחושות. יש כאלו שירגישו ויתנו לזה חשיבות כזאת ויש שאולי כמעט ולא ירגישו.
  • יש בעייני משהו סמלי ב'מעבר' הזה, סוג של מעבר לתקופה אחרת בחיים. יחד עם זאת, השאלה איך אנחנו מפרשות את מה שמתרחש. מצד אחד ניתן לתפוס את הנושא הזה כנושא 'לא סקסי', אפילו מאיים ולא נעים, יש שיפרשו את זה כ'סוף'. אך לחלוטין אפשר להתמודד ולתפוס את התקופה ככזו שיכולה לפתוח מגוון רחב של אפשרויות חדשות ופרשנויות חדשות.
  • בגדול, לתחושתי, 'גיל המֵעֵבֶר' הוא נושא שלא מדובר מספיק. לא מטופל מספיק, וכשהוא כן 'מטופל', לרוב זה ברמה מאד קונקרטית וקשיחה. יש מידע – תופעות פיזיות, רגשיות, הורמונים, רופאים. אבל חסרה לטעמי ראייה עדכנית, עם פתרונות של הנגשת מידע וכיצד להתמודד אתו באופן אחר. אני ממש לא בטוחה שמי שחשה שהיא בתוך המערבולת הזאת יודעת למי לפנות ואני בטוחה שגם לא פעם נשים מגיעות לרופא משפחה או גניקולוג שלא יודע להתמודד עם הנושא בצורה מיטבית.
  • ההקשבה לזווית הנשית עודדה אותי. לא פתרה, אבל משהו במילים שלהן הרגיע אותי. ואני מאמצת מונחים ששמעתי ולמדתי בהקשבה להן. כן, אני כרגע מצויה בסוג של מסדרון בדרכי ל'גיל שמֵעֵבֶר'. הלואי והיו עוד בטון וסטייל הזה.
  • אני נמצאת בתוך תהליך, הוא משפיע עלי פיזית ורגשית, זה מצב קיים. וכן, אמשיך לחפש את הדרך להתמודד איתו הכי טוב שאני יכולה.
  • אני לא לבד. יש עוד הרבה מאד נשים מסביב שחוות תסמינים דומים. שווה לדבר, להקשיב, לחלוק, אני מאמינה שאפשר רק להרוויח מכך. תקשורת פתוחה ומשתפת זה כלי חינמי ונגיש.

ולסיום, בזווית החיובית, אם אתחבר לאותו גיל ה'פאק איט, עכשיו אני סוף סוף יכולה לעשות את מה שאני רוצה באמת', אז אני מודעת לכך שאני כן מצויה במקום בו חלים גם שינויים לטובה ואני יכולה להזכיר לי את זה מדי פעם.

משהו טוב מגיע עם הבגרות והבשלות: שינוי בקריירה עם נקודות אור רבות, אליו אני מגיעה בבגרות, אהבה ותשוקה. הבנות הגדולות שבבית ורגעים אחרים של שיח משותף ובוגר. ובנוסף, גם בשעות הפנאי אני מפתחת את עצמי גם ברמת לימודים שמגדלים אותי עוד כאדם – מה שלא עשיתי בעשור האחרון, וזאת מתנה שלי לעצמי. והריצה, שהיא עבורי מקום של אתגר, נחת וסיפוק.  אני מודעת שבכל אחד מהעולמות האלו יש גם קשיים ואתגרים, אבל יש המון טוב. וחלק מהשינויים האלו אפשריים בזכות הבגרות והבשלות שלי.

אז מבחינת התהליך שלי, אני עדיין אותה גלית שיושבת לה בסירה באמצע הים ועדיין יש גלים שמביאים בשורות ותחושות שאני לומדת, ואני מנסה להבין ולפרש. אני מרגישה שגם אם המשוטים שלי 'קטנים', אני מתחילה להבין איך לנווט ולזרום איתם. אין לי מטרה להשטיח את הגלים אלא להבין ולהתמודד עם הזרם. כפי הנראה יש ימים שאני אהיה גרסה פחות שמחה שלי ויש שיותר. אבל אני שטה, אני בתנועה ואני אנסה להמשיך להתמודד ולחפש את אותה זווית, שתעזור לי לפרש ולהאיר את החיים בזווית הנכונה לי.

7 בינואר 2023

רוצים לקרוא עוד? מאמרים נוספים

למה את רצה?

אני חושבת שמעולם לא התעכבתי להתמודד ברצינות, בכנות ולעומק עם התשובה לשאלה הקטנה גדולה הזו – למה אני רצה. הרי ברור לי שהריצה עבורי היא

קרא עוד »

על חֶמְלָה וחיות אחרות

חֶמְלָה – רַחֲמִים, רֶגֶשׁ שֶׁל אַהֲדָה וְרָצוֹן לַעֲזֹר לַזּוּלָת בְּצָרָתוֹ. האם יש בכם חֶמְלָה כלפי עצמכם? חכו שניה, עוד מעט נחזור לחֶמְלָה. הריצה הפכה עבורי

קרא עוד »

EMU 2022 – זמן לסיכום אישי

כחודש אחרי המירוץ אני מוצאת את עצמי שוב ושוב מתיישבת ומתחילה לכתוב מחשבות שעולות וצפות בי בהקשר של המירוץ. המחשבות נודדות מנושא לנושא מנסות לסכם,

קרא עוד »