כשהוא הזיז לי את הגבינה

לפני כשלושה חודשים וחצי התחלתי (שוב) תכנית תזונה. המטרה הגדולה היתה גם לקראת המירוץ וגם בכלל, לחיים – הורדת אחוזי השומן מרקיעי השחקים שלי והפחתת משקל. ובנתיב מקביל לתזונה, להעלות את מסת השריר.  לאחר תחקיר מצאתי את עצמי בקליניקה של יאיר להב ויצאנו לדרך. הוא למד עלי ואותי – מדד, בדק, שאל, תיחקר ואז התחיל לבנות תכנית תזונה.

הוא: מה את אוהבת לאכול בבוקר?

עניתי: לחם, גבינה, ביצה, ירקות…

הוא: יופי! אנחנו נאכל החל ממחר שיבולת שועל

אני: …

הוא (מחייך חיוך שבע רצון):

אני (בפנים עגומות): אולי פרוסת לחם אחת?

הוא: אנחנו נתחיל עם שיבולת שועל, יוגורט ואגוזים, את תוכלי בהמשך לשלב גרנולה (ממשיך לחייך!)

אני בחוסר חשק מופגן: טוב…

והוא בשלו מחויך, ממשיך בבניית תכנית התזונה.

אני מודה ששאר התוכנית אחלה לחלוטין, יש לומר שאהבתי ללחם לא באה לידי ביטוי בתוכנית הזאת. כפרות על הפרוסה הבודדת שנותרה. היריעה קצרה מלהכיל, אך היתה שיחה עמוקה, מקיפה, בחלקה הפריכה תפיסות, בחלקה שמה לי מראה מול הפנים:

הוא: ׳אז מה אם את אוהבת נוטלה׳ (כיווץ גבות) ובורקס (מבט מזועזע על פניו), ׳גם אני אוהב! אבל יש לך מטרות!׳

אני: …

יצאנו לדרך

למחרת בבוקר אחרי האימון, הכנתי לי את הדבר ההוא שהוא רשם עם שיבולת השועל למרות חוסר הרצון המופגן שלי מולו.

ביס ראשון – ריפלקס ההקאה שלי עומד בהיכון

ביס שני –  חוסר החשק הופך למשהו מוחשי

ביס שלישי – תחושת רחמים עצמיים קלה עולה

ביס רביעי – געגועים לפרוסת לחם הכוסמין שאני אופה מבעבעים

ביס חמישי – ׳מי רוצה בכלל לאכול???׳

שבועיים קדימה – הגוף מתחיל להשתנות. הטעם של ארוחת הבוקר פתאום לא מגעיל. והנה אני לוקחת את החוויה החדשה והלא רצויה הזאת ומתחילה לשפר אותה – מוסיפה מלח אטלנטי (יאמי), מפזרת צ׳ילי גרוס… וזה טעים ומספק. מי זוכר בכלל את ההרגלים הישנים?

בפגישה הבאה:

הוא: נו… (עם חיוך)

אני: אחלה! (פעם ראשונה שגם אני מחייכת)

הוא: אנחנו רוצים לשנות משהו, דיברת על ארוחת הבוקר

אני: לא! אתה לא משנה את התפריט!

הוא מחייך

בתוך התהליך הזה אני תוהה:

האם זה באמת היה כזה לא טעים או שמא אהבתי ללחם יצרה את הרתיעה ממשהו חדש?

האם העובדה שהחלטתי שזה מגעיל הפכה את זה באמת לכזה?

האם זה הכל בראש?

רגע של רצינות – אני מאד אוהבת לאכול. זאת הנאה נוספת שלי בחיים. אבל ההרגלים והמדדים שלי לא מאד תאמו את אורח החיים והיעדים שאני מציבה לעצמי.  בכל זאת, בהתמודדות עם מירוץ כל כך ארוך, כל קילו משפיע.  באופן לא מובן לי יאיר הביא לתהליך המשותף שלנו המון רוגע – בלי ספירות ומדידות בלתי פוסקות. וכן, הוא הזיז לי את ההרגלים… את הגבינה… או את הלחם… ברמה הקונקרטית וברמה הפילוסופית. הוא הוציא אותי מאזור הנוחות שלי וכיוון אותי להרגלים חדשים.

תובנות של שלושה וקצת חודשים אחרי:

– לאכול בריא מצריך השקעה. צריך להיערך לזה ולעבוד בזה, לא פשוט בכלל – אבל זה שווה את זה.

– אני אוכלת בריא ומאוזן, מרגישה שבעה והתהליך מותאם לתוכנית האימונים שלי.

– כן, יש אתגרים של ארוחות משפחתיות ומסעדות – אפשר להסתדר, אפשר גם קצת להתגמש.

– נפרדתי מכ – 8 ק״ג ובהתאמה אחוזי השומן ירדו משמעותית.

– העבודה על כח הגוף גם מניבה פירות – מסת השריר בעליה, משמע הגוף מתחזק.

– כל התהליך מותאם לי ולאורח חיי, בפיקוח ובקרה (דוגמת בדיקות דקסה), כך שזה מדויק.

– והכי חשוב – יותר מהכל אני מרגישה שיש בי איזון מאד טוב ורגוע בגוף. כן, פה ושם אני מתפנקת בארוחה שיוצאת מהתפריט, אבל בגדול, זורמת עם שגרה בריאה.

כשבועיים וקצת לפני המירוץ (טפו טפו, חמסה, חמסה), אני גאה מאד בתהליך שעברתי. חיי היום יום שלי עמוסים בעבודה ובאימונים ולמרות זאת הוספתי עוד דרגות של קושי – התמודדות עם שגרה של תזונה אחרת.

אני אכתוב מילים שבדרך כלל קשה לי להעיד על עצמי. אני גאה מאד בעצמי שהצלחתי ב׳מאבק׳ ארוך שנים שלי, שנחל חוסר הצלחה שוב ושוב. עבדתי קשה ובמסירות, שיפרתי עוד פלח בחיים שלי – בעולמות התזונה והכוח והשינוי מורגש. אני גאה מאד בשינוי.

אז מה עכשיו? עכשיו, יש להמשיך ולשמור על השגרה הזאת מכל משמר.

ממשיכה הלאה

14 אוגוסט 2021

רוצים לקרוא עוד? מאמרים נוספים

בדרך המחשבה

החלום שלי היה לרוץ 300 ק"מ במרוץ של 48 שעות. בחרתי חלום שבדיעבד גיליתי, שלאורך ההיסטוריה רק 126 נשים בעולם הגיעו אליו אי פעם.  כמה רציתי

קרא עוד »

למה את רצה?

אני חושבת שמעולם לא התעכבתי להתמודד ברצינות, בכנות ולעומק עם התשובה לשאלה הקטנה גדולה הזו – למה אני רצה. הרי ברור לי שהריצה עבורי היא

קרא עוד »

מֵעֵבֶר לגיל המעבר

מאז ומעולם לא ייחסתי חשיבות לגיל שלי. ככה התנהלתי בכל בגרותי, עד יום הולדת 49. סביב יום ההולדת הזה התחילה לעלות מחשבה ש'התיישבה' עלי ולא

קרא עוד »