ועכשיו – Time to Fly

בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי נודדת במחשבות אל העולם התעסוקתי ממנו אני נפרדת ומסתכלת קדימה אל העולם החדש אליו אני צועדת. מעבר מהעולם הקודם שלי ובו חברה גדולה ומורכבת לעתיד תעסוקתי חדש, אחר. עולות בי שאלות ותהיות רבות על הבחירה שלי ועל הדרך העתידית שמובילות לשאלה – מה היא גדילה. החיים שלנו הם תהליך בלתי פוסק של גדילה. הגדילה מתרחשת בכל מני זוויות ותחומים וכמובן שאלו תהליכים שאורכים זמן. זה מתחיל בבסיס, גדילה פיזית, ממשיך בגדילה נפשית, רוחנית, רגשית וכן גם גדילה ברמה המקצועית.

נתחיל בהתחלה. שלי

כאשת מקצוע גדלתי באל על. עם סיום התואר השני, עברתי מעולם השירות לשיווק, שם למדתי ממנהלי את רזי המקצוע. לוטשתי באהבה כחומר ביד היוצר – בדרכי החשיבה, במתודולוגיה, בבניית מהלכים ותהליכים משלב האסטרטגיה והמאקרו ועד לירידה לפרטים בדרך למהלך שיווקי אפקטיבי ומושלם. גדילה זו התרחשה לאורך שנים במסדרונות הארוכים והרבים של אל על. היתה זו עשייה מרובת ממשקים, מרובת קולגות, מרובת דעות.

בצד המינהלי זאת היתה סביבה רוויית בירוקרטיה, תהליכים, טפסים, שלבי אישור, מערכות ותקציבים כמצופה מחברה גדולה שאמורה לנהל תהליכי עבודה באופן סדור. כל כך הרבה שנים עבדתי שם, שהשפה, השיח ואופן העבודה היו ברורים ומוכרים לי לחלוטין. בעצם, לא הכרתי דרך אחרת מלבד מציאות חיים זו.  די ברור שזאת הסביבה היחידה אליה גדלתי מקצועית ובה שחיתי במים העמוקים של האתגרים המקצועיים (הנה, אני לא רק רצה).

פאוזה מהחיים

תקופת הקורונה טרפה לי את כל המוכר והידוע. לפתע, הביטחון התעסוקתי שתמיד חשבתי שבאל על הוא קבוע (תרתי משמע) ויציב, רעד והפסיק להיות נוכח. ועם השינויים שהעולם עובר, גם החברה שחדלה לחלוטין מלפעול החלה להשתנות אל מול פני. שינוי ברמה שממקום מוכר בכל הרמות האפשריות, נשאר אולי רק ה׳מקום׳ הפיזי, וזה לצערי לא הצד הכי החזק של החברה.

לאחרונה, ודי בהפתעה עבורי אם אומר בכנות, אל על החליטה להתייעל ממני. כן, את.ה צודק.ת, השתמשתי במילים מעט מכובסות. אז אהיה ישירה יותר ואומר – החליטו לפטר אותי  בשם ההתייעלות. כן, זאת מילה קשה. תחושה קשה. אך לא בכך עוסקת הכתיבה כאן ועכשיו. לא זה הנושא. ההודעה על הפיטורים העמידה אותי בפני מצב חדש. שאלות שכמעט ולא נתתי להן מקום לאורך השנים: מי אני כאשת מקצוע ובאיזו סביבה ועולם תוכן אני רוצה לחיות ולעבוד מחר בבוקר.

לנקות את המשקפיים

המרחק מאל על – מרחק פיזי, תחושתי, רגשי ומקצועי בחודשים הרבים של החל״ת ואז עם קבלת הודעת הפיטורים, אפשרו לי לאחר תהליך של עיכול להיות במקום בו אני רואה את המציאות דרך משקפיים אחרות. לאחר שניקיתי את התחושות הקשות, נשארו לי זגוגיות משקפיים נקיות והרבה יותר חדות דרכן הייתי מסוגלת להסתכל בפרספקטיבה אחרת אחורה ובאותה נשימה להתפנות ולהסתכל קדימה. וכפי שאני עושה ביציאה לדרך בכל מהלך שיווקי, התחלתי לנסח לעצמי את הבריף שלי, של גלית.  המשקעים שהיו בי הביאו אותי תחילה להגדיר את הבריף על דרך השלילה – היכן אני לא רוצה למצוא את עצמי בדרך החדשה. אך בשלב מסוים עברתי לשיח חיובי – מה כן.  והבריף התחיל להתבהר ולהתחבר.

אז מה הבריף שלי?

אני זקוקה לאנרגיות אחרות. אני מבקשת להיות חלק מחברה ׳קטנה׳, מקום שיהיה משפחתי, בגובה העיניים, שנעים יהיה לעבוד בו. אני רוצה לעסוק בשיווק, אבל חפה מטייטלים מפוצצים, חפה מהצורך להתהדר בהם. אני לא רוצה או צריכה משרד מפואר ובטח לא חברת ענק. אני מייחלת לאווירה אחרת. וחשוב מכל – אם אוכל, אז החלום שלי הוא לשלב את עולם השיווק ועולם הריצה, שני עולמות שאני אוהבת וחייה אותם, אך בנפרד האחד מהשני. ביני לבין עצמי תהיתי, מה הסיכוי שאצליח למצוא עבודה שתשלב את עולמות התוכן מעולם הריצה עם העולם השיווקי.

דלתות מסתובבות

יש בי אמונה שדברים קורים מסיבה מסוימת ולטובה. בדרך שאינני יודעת להסביר, במין מהלך מפתיע של דלתות מסתובבות, פתאום מצאתי את עצמי עומדת בפני הצעה מפתיעה ומדהימה – לנהל את השיווק של חברת ניו-ראן, ובתרגום חופשי, לנהל מותג שכבר שנים הוא חלק ממני בעולם הריצה  – Hoka One One.

לאחר דעיכת ההתלהבות הראשונית הראש שלי הוצף לפתע במחשבות שהכבידו. לפני רגע פוטרתי ופתאום מכיוון לא צפוי נפתחת לי דלת חדשה למשרה שכביכול נבראה בשבילי. אבל מה הסיכוי שזה באמת יקרה?  בנוסף, אני מזהה את האתגר והמשימה, אוהבת את המותג, את הנעליים, את האנשים שעובדים שם וגם את הנעליים (יש סיכוי קל שבקלים שאמרתי את זה כבר). אבל באותה נשימה – הרגע יצאתי מחברת גדולה, בה הכול היה ענק – הצוותים, המשרדים, קמפיינים מכאן ועד חצי עולם.  זה שינוי ענק! איך עושים אותו? ואיך יודעים אם זאת הבחירה הנכונה עבורי?

אז מה היא גדילה בעייני

גדילה היא לצאת ממקום הנוחות

לדעת לנער דפוסי עבר

לרענן דפוסי חשיבה

להבין שהמציאות השתנתה

להבין שאני השתניתי

להבין שהרצונות שלי השתנו

לנער את החשש מהשינוי

לאסוף את האומץ

לראות את ההזדמנות שבסיטואציה

להביט בעיניים שמולי ולראות את הרצון להמריא

להזכיר לעצמי שהגודל לא קובע

אלא האיכות

להבין שיש אתגרים אחרים

נפלאים, מרגשים

להבין שאפשר אחרת

להבין שעכשיו זה הזמן הנכון

לחייך אל עצמי בהבנה שיש פה אתגר שקוסם לי

ופתאום אני חשה את התשוקה שיש לי והרצון שלי להצלחה של המותג הזה.

אני מסתכלת על הצוות שאהיה חלק ממנו ומבינה שאני מחכה לעבוד איתם ומחייכת אפילו רק מהמחשבה על כך.

אני רואה את הפוטנציאל ומתרגשת.

אז איך יודעים שזאת הבחירה הנכונה?

כנראה שלא יודעים באמת. אבל האינסטינקטים, תחושת הבטן ורחשי הלב אומרים שזה הדבר הנכון. אז כן. בהתרגשות גדולה אני יוצאת למסע חדש ומצטרפת למשפחת ניו-ראן.

אני מניחה בצד את השמלה האלגנטית ואת נעלי העקב התואמות ובסמליות ענקית, באושר ובחיוך גדול אני נועלת ליום הראשון של העבודה את נעלי הריצה הצבעוניות והנפלאות שמלוות אותי שעות רבות בחיי. נעליים שהן חלק מהמסע שלי ומההצלחה שלי כרצה ועכשיו יהיה לי תפקיד בהצלחתן.  ואני מחייכת בסיפוק, חיוך והנאה.

אני יודעת שקיבלתי את הזכות לחבר בין שתי האהבות שלי – השיווק והריצה. ויותר מתמיד אני מרגישה עד כמה הסלוגן שאני נושאת עמי בשנים האחרונות מותאם לרגע המדויק הזה. והפעם, מזווית חדשה לחלוטין – אני רצה לחלום הבא!

אז לחיי השינוי

לחיי ההצלחות

לחיי ההתרגשות

לחיי האתגרים שבפתח

זה הזמן שלי – Time to Fly

1 יוני 2021

רוצים לקרוא עוד? מאמרים נוספים

למה את רצה?

אני חושבת שמעולם לא התעכבתי להתמודד ברצינות, בכנות ולעומק עם התשובה לשאלה הקטנה גדולה הזו – למה אני רצה. הרי ברור לי שהריצה עבורי היא

קרא עוד »

מֵעֵבֶר לגיל המעבר

מאז ומעולם לא ייחסתי חשיבות לגיל שלי. ככה התנהלתי בכל בגרותי, עד יום הולדת 49. סביב יום ההולדת הזה התחילה לעלות מחשבה ש'התיישבה' עלי ולא

קרא עוד »

על חֶמְלָה וחיות אחרות

חֶמְלָה – רַחֲמִים, רֶגֶשׁ שֶׁל אַהֲדָה וְרָצוֹן לַעֲזֹר לַזּוּלָת בְּצָרָתוֹ. האם יש בכם חֶמְלָה כלפי עצמכם? חכו שניה, עוד מעט נחזור לחֶמְלָה. הריצה הפכה עבורי

קרא עוד »