הכי בבית בעולם – זמן להיפרד

׳גבירותי ורבותי, בקרוב ננחת ביעד. הנכם מתבקשים לחגור את חגורת הבטיחות, ליישר את גב המושב ו…׳

בימים אלו אני סוגרת פרק משמעותי בחיי. פרידה ממקום שהיה לי לבית כמעט שלושה עשורים מחיי.

עכשיו הזמן להיפרד. מאל על. כן, ההיא של – הכי בבית בעולם.

הגעתי לאל על ילדה. חיילת משוחררת שיוצאת למסע בו תגלה את העולם במלוא מובן המילה. דיילת אוויר שהעניקה שירות לאורחים במטוס בדרכם לחופשה או לנסיעת עבודה וכמובן שהחזרתי אותם הביתה. כן, אני זאת שהצעתי את הקלאסיקות –

coffee or tea, Chicken or Beef, אבל גם זו שעזרה, הרגיעה, חייכה והרבה מעבר לזה.  היו שם רגעים מיוחדים עם הנוסעים שהתארחו בטיסות בהן 'דיילתי'.  את מי לא שירתתי – החל מהשכנה מהבית ממול והמשך באומנים ישראלים ובינלאומיים, יועצת סקס יהודייה אמריקאית, שרים, ראשי ממשלות ועד לאפיפיור בכבודו ובעצמו. חוויה מרתקת.

תחילת דרכי כדיילת. טיסה ב 747-200 מעובדה לפריז

בשנים אלו זכיתי לטעום ולהכיר את נפלאות העולם – החל מהמזרח הרחוק הצבעוני, דרך מדינות אירופה רבות ועד צפון אמריקה והדובדבן שבקצפת – מנהטן המדהימה, זו שהייתה לי לבית שני. בהמשך היתה לי הזכות הגדולה לעסוק בהדרכה שאני כל כך אוהבת, להדריך קורסים ולהכשיר דורות חדשים של דיילי אוויר. הנאה מושלמת.

במקביל, יצאתי למסע של גדילה ופיתוח עצמי – התחלתי ללמוד. תואר ראשון ולאחריו תואר שני במנהל עסקים, שחשף אותי לעולמות השיווק ופתח דלת נוספת למי שאני ולהתפתחות המקצועית הבאה שלי.

מפעל בואינג בסיאטל. טקס קבלת מטוס הדרימליינר הראשון והבאתו לישראל

זכיתי לכך שבאותו הבית, לאחר כעשור בעולמות השירות, עברתי למסדרונות המסחר והשיווק של המפעל הגדול והמופלא הזה, של המותג שנושא את הסלוגן האלמותי – ׳הכי בבית בעולם׳. של אותה חברה בינלאומית שדגל ישראל מתנוסס על זנבה בגאון. החברה הכי כחול לבן שקיימת בעייני, זאת שנתפסת כחברת התעופה הלאומית של ישראל.

מטיסים את האפיפיור חזרה לאיטליה, לאחר ביקורו בישראל
צילום: סיוון פרג'

לאורך השנים זכיתי לגעת ולקחת חלק בעולמות מרתקים. במסע הזה זכיתי לעבוד עם קולגות שהפכו לחברים, עם אנשי מקצוע גם מתוך אל על וגם מחברות רבות בעולמות תוכן שונים מהארץ ומהעולם. אל על היא לא בית קל. לא פשוט. תהליכים לא ׳זורמים׳ בה בקלות. אבל אף אחד לא הבטיח לי מעולם גן של שושנים והרי אני אוהבת אתגרים. אבל בסופו של יום, היו אלו החברים והקולגות שבזכותם צלחנו ביחד כל אתגר עד להגשמה והשקה, וזכינו לקטוף בגאווה והתרגשות את פרי עמלנו כל פעם מחדש. אל המסע הזה נכנסתי בזוגיות ויצאתי ממנה עם משפחה אהובה ותומכת.

פופ-אפ בנמל תל אביב בפסח
חגיגות ה 70 למדינה ולאל על

זכיתי לצמוח ולגדול ולהתפתח ברמה המקצועית. זכיתי לעסוק בעשייה גדולה מהחיים וחד פעמית והיריעה באמת קצרה מלהכיל, אבל היא תהיה חקוקה בליבי לעד. זאת היתה עשייה חובקת עולם. מהלכים שירותיים, מסחריים ושיווקיים שהייתה לי הזכות לקחת בהם חלק ו/או להוביל אותם. מקצועית אני ׳חתומה׳ על עשייה מופלאה ואני מחייכת בסיפוק אפילו רק מהמחשבה על כך. היתה לי הזכות להיות חלק מכל כך הרבה מהלכים מעולמות השירות והשיווק – החל מפיתוח מוצר, שהוא מורכב מאין כמוהו בעולם התעופה, מהלכי שיווק ומיתוג אסטרטגיים, השקות וקמפיינים בארץ ובעולם. אירועים והפקות על הקרקע, באוויר ובמהלך טיסה ליעדים שונים בעולם. צללתי גם לעולמות המרתקים של האסטרטגיה השיווקית, המיתוג והמחקר. באמת, אני מודה, עושר של חיים שלמים ולמעלה מזה.

פרידה ממלכת השמיים – צי 747
השקת UP צילום:סיוון פרג'
השקת האינטרנט במטוסי אל על

לעיתים, גם פגשתי בחטף את ה׳בית׳ שלי תוך כדי עיסוק באהבה הנוספת שלי – הריצה. ברגעים בהם בשביל ביער או באמצע ריצה אורבנית, במבט אחד חטוף למעלה לשמיים, נגלה לו מטוס הדרימליינר. ואני רצה עם חיוך שמרוח לי על הפנים, מסתנוורת לי. מחייכת לעבר מטוס הדרימליינר, שמסמל עבורי חודשים רבים של עבודה מורכבת ומופלאה שהיתה לי הזכות הגדולה להיות חלק משמעותי בו. בהחלט אחד מהשיאים.

אני עוזבת את אל על ונושאת בתוך לבי ונשמתי רגעים רבים ומיוחדים ורגשות מעורבים. קיימת בי הערכה על הזכות שהיתה לי לגדול ולהתפתח בבית הזה ותודה על האמון שנתנו בי מנהלי אשר הפקידו בידיי משימות אסטרטגיות בחיי אל על. יש בי הבנה והכרה על מי שגדלתי והתפתחתי להיות ובליבי אני נושאת זיכרונות מרגשים של אנשים ושל עשייה. וכן, אני יודעת שיש לי מקום וזכות בפיסה מההיסטוריה המופלאה של חברה יוצאת דופן כמו אל על.

מילים אלו אינן יכולות וגם אינן מתיימרות לסכם כל כך הרבה שנים, כל כך הרבה רגעים קטנים כגדולים. חוויות עם כל כך הרבה חברים לדרך. רגעים של קושי משותף, אתגר, ימים כלילות, חיוכים, חששות, פנים מתוחות ולפעמים גם דמעות, בין אם של קושי או של התרגשות ואושר. חשיבה משותפת, בנייה ויצירה. חישובים, עיצובים, תקציבים, מיתוגים, הפקות וצילומים. כל כך הרבה רגעים של התרגשות משותפת ומבט מצטלב של עין בעין של מי שחלק עשייה מאומצת וממושכת, מי שראה וחווה ביחד את התרגשות ההגשמה.

אירוע השקה בסדנת המנועים. צילום: עופר חג'אייב

אבל עכשיו, הטיסה שלי נחתה, הגיעה ליעדה. זה הזמן שלי לרדת מהמטוס, להיפרד מהחברים והקולגות, ממי וממה שהיו לי לבית. זה הזמן שלי לצאת לדרך למסע חדש, מלהיב, מאתגר, מסע שיהיה עבורי דרך חדשה. מסע שיעשה לי שוב טוב בלב ובנשמה, יקפיץ את הדופק ובסופו של יום ושל עוד אתגר, יופיע שוב החיוך על פני.

אז עכשיו אני אומרת לעצמי בשקט בשקט ובחיוך – 'תודה שטסתי אל על', ועייני מביטות קדימה בציפייה למסע ולחלום הבא שלי.

#רצה_לחלום_הבא

צילם: משה כהן

מאי 2021

רוצים לקרוא עוד? מאמרים נוספים

למה את רצה?

אני חושבת שמעולם לא התעכבתי להתמודד ברצינות, בכנות ולעומק עם התשובה לשאלה הקטנה גדולה הזו – למה אני רצה. הרי ברור לי שהריצה עבורי היא

קרא עוד »

מֵעֵבֶר לגיל המעבר

מאז ומעולם לא ייחסתי חשיבות לגיל שלי. ככה התנהלתי בכל בגרותי, עד יום הולדת 49. סביב יום ההולדת הזה התחילה לעלות מחשבה ש'התיישבה' עלי ולא

קרא עוד »

על חֶמְלָה וחיות אחרות

חֶמְלָה – רַחֲמִים, רֶגֶשׁ שֶׁל אַהֲדָה וְרָצוֹן לַעֲזֹר לַזּוּלָת בְּצָרָתוֹ. האם יש בכם חֶמְלָה כלפי עצמכם? חכו שניה, עוד מעט נחזור לחֶמְלָה. הריצה הפכה עבורי

קרא עוד »